×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
איוב ג׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) אַֽחֲרֵי⁠־כֵ֗ן פָּתַ֤ח אִיּוֹב֙ אֶת⁠־פִּ֔יהוּ וַיְקַלֵּ֖ל אֶת⁠־יוֹמֽוֹ׃ (ב) וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃ (ג) יֹ֣אבַד י֭וֹם אִוָּ֣לֶד בּ֑וֹ וְהַלַּ֥יְלָה אָ֝מַ֗ר הֹ֣רָה גָֽבֶר׃ (ד) הַיּ֥וֹם הַה֗וּא יְֽהִ֫י חֹ֥שֶׁךְ אַֽל⁠־יִדְרְשֵׁ֣הוּ אֱל֣וֹהַּ מִמַּ֑עַל וְאַל⁠־תּוֹפַ֖ע עָלָ֣יו נְהָרָֽה׃ (ה) יִגְאָלֻ֡הוּ חֹ֣שֶׁךְ וְ֭צַלְמָוֶת תִּשְׁכׇּן⁠־עָלָ֣יו עֲנָנָ֑ה יְ֝בַעֲתֻ֗הוּ כִּֽמְרִ֥ירֵי יֽוֹם׃ (ו) הַלַּ֥יְלָה הַהוּא֮ יִקָּחֵ֢ה֫וּ אֹ֥פֶל אַל⁠־יִ֭חַדְּ בִּימֵ֣י שָׁנָ֑ה בְּמִסְפַּ֥ר יְ֝רָחִ֗ים אַל⁠־יָבֹֽא׃ (ז) הִנֵּ֤ה הַלַּ֣יְלָה הַ֭הוּא יְהִ֣י גַלְמ֑וּד אַל⁠־תָּב֖וֹא רְנָנָ֣ה בֽוֹ׃ (ח) יִקְּבֻ֥הוּ אֹֽרְרֵי⁠־י֑וֹםא הָ֝עֲתִידִ֗ים עֹרֵ֥ר לִוְיָתָֽן׃ (ט) יֶחְשְׁכוּ֮ כּוֹכְבֵ֢י נִ֫שְׁפּ֥וֹ יְקַו⁠־לְא֥וֹר וָאַ֑יִן וְאַל⁠־יִ֝רְאֶ֗ה בְּעַפְעַפֵּי⁠־שָֽׁחַר׃ (י) כִּ֤י לֹ֣א סָ֭גַר דַּלְתֵ֣י בִטְנִ֑י וַיַּסְתֵּ֥ר עָ֝מָ֗ל מֵעֵינָֽי׃ (יא) לָ֤מָּה לֹּ֣א מֵרֶ֣חֶם אָמ֑וּת מִבֶּ֖טֶן יָצָ֣אתִי וְאֶגְוָֽע׃ (יב) מַ֭דּוּעַ קִדְּמ֣וּנִי בִרְכָּ֑יִם וּמַה⁠־שָּׁ֝דַ֗יִם כִּ֣י אִינָֽק׃ (יג) כִּֽי⁠־עַ֭תָּה שָׁכַ֣בְתִּי וְאֶשְׁק֑וֹט יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז׀ יָנ֬וּחַֽ לִֽי׃ (יד) עִם⁠־מְ֭לָכִים וְיֹ֣עֲצֵי אָ֑רֶץ הַבֹּנִ֖ים חֳרָב֣וֹת לָֽמוֹ׃ (טו) א֣וֹ עִם⁠־שָׂ֭רִים זָהָ֣ב לָהֶ֑ם הַֽמְמַלְאִ֖יםב בָּתֵּיהֶ֣ם כָּֽסֶף׃ (טז) א֤וֹ כְנֵ֣פֶל טָ֭מוּן לֹ֣א אֶהְיֶ֑ה כְּ֝עֹלְלִ֗יםג לֹא⁠־רָ֥אוּ אֽוֹר׃ (יז) שָׁ֣ם רְ֭שָׁעִים חָ֣דְלוּ רֹ֑גֶז וְשָׁ֥ם יָ֝נ֗וּחוּ יְגִ֣יעֵי כֹֽחַ׃ (יח) יַ֭חַד אֲסִירִ֣ים שַׁאֲנָ֑נוּ לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ ק֣וֹל נֹגֵֽשׂ׃ (יט) קָטֹ֣ן וְ֭גָדוֹל שָׁ֣ם ה֑וּא וְ֝עֶ֗בֶד חׇפְשִׁ֥י מֵאֲדֹנָֽיו׃ (כ) לָ֤מָּה יִתֵּ֣ן לְעָמֵ֣ל א֑וֹר וְ֝חַיִּ֗ים לְמָ֣רֵי נָֽפֶשׁ׃ (כא) הַֽמְחַכִּ֣יםד לַמָּ֣וֶת וְאֵינֶ֑נּוּ וַֽ֝יַּחְפְּרֻ֗הוּ מִמַּטְמוֹנִֽים׃ (כב) הַשְּׂמֵחִ֥ים אֱלֵי⁠־גִ֑יל יָ֝שִׂ֗ישׂוּ כִּ֣י יִמְצְאוּ⁠־קָֽבֶר׃ (כג) לְ֭גֶבֶר אֲשֶׁר⁠־דַּרְכּ֣וֹ נִסְתָּ֑רָה וַיָּ֖סֶךְ אֱל֣וֹהַּ בַּעֲדֽוֹ׃ (כד) כִּֽי⁠־לִפְנֵ֣י לַ֭חְמִי אַנְחָתִ֣י תָבֹ֑א וַֽיִּתְּכ֥וּ כַ֝מַּ֗יִם שַׁאֲגֹתָֽי׃ (כה) כִּ֤י פַ֣חַד פָּ֭חַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵ֑נִי וַאֲשֶׁ֥ר יָ֝גֹ֗רְתִּי יָ֣בֹא לִֽי׃ (כו) לֹ֤א שָׁלַ֨וְתִּי׀ וְלֹ֖א שָׁקַ֥טְתִּי וְֽלֹא⁠־נָ֗חְתִּי וַיָּ֥בֹא רֹֽגֶז׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א אֹֽרְרֵי⁠־י֑וֹם א=אֹֽרֲרֵי⁠־י֑וֹם (חטף)
ב הַֽמְמַלְאִ֖ים א=הַֽמֲמַלְאִ֖ים (חטף)
ג כְּ֝עֹלְלִ֗ים א=כְּ֝עֹלֲלִ֗ים (חטף)
ד הַֽמְחַכִּ֣ים א=הַֽמֲחַכִּ֣ים (חטף)
E/ע
הערותNotes
(א) ולאחר ימי אבילות: פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו. (ב) ויען איוב – ויצעק איוב, וכל ענייה האמורה בתורה, אינה אלא לשון הרמת קול, ואב לכולם: וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קולא רם (דברים כ״ז:י״ד), וכן: וענית ואמרת (דברים כ״ו:ה׳), דביכורים.⁠1 (ג) יאבד יום אולד בו – פתרונו: הלואי, ומי יתן שהיה אבד הלילה והיום שהורתני אמי בו, וכן והלילה והיום שיולדתי בו. כיוצא בו אתה אומר: להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות (תהלים צ״ב:ג׳) – שפתרונו: להגיד בבוקר חסדך ואמונתך, וגם בלילות עלי להגיד חסדך ואמונתך. כיוצא בו אתה אומר: כי מה טובו ומה יופיו דגן בחורים ותירוש ינובב בתולות (זכריה ט׳:י״ז). אם תאמר: שתתייפנה הבתולות בתירוש בלבד, אין זאת שתשתהב בריה ולא תאכל שיהנה ממנו, וגם אם תאמר: שייפה הדגן את הבחורים בלא תירוש, גם אכילה בלא שתיה אין טוב באדם.⁠2 אלא על כרחך: דגן ותירוש ינובב תנובה הקב״הג לבחורים, ודגן ותירוש ינובב הקב״ה לבתולות. אף כאן: יאבד יום איולד בו, פתרונו: יאבד יום ולילו עמו שיולדתי בו, וכן: יאבד ליל ויומו עמו שהיה אדם יכול לומר בו: הורה גבר – הורה איוב, אותו הלילה הורה בו איוב. זהו פשוטו, ומדרשו שגור בפי הכל. (ד) היום ההוא יהי חושך – פתרונו: להפר ברית היום וחוקות ירח וכוכבים לאור לילה מהיות יומם ולילה בעתם אי איפשר, שכבר נגזרה גזירה מששת ימי בראשית שלא ימושו החקים האלה מהיות יומם ולילה בעתם (ירמיהו ל״א:ל״ד-ל״ה), שיהא האור נכון לממשלת היום, וירח וכוכבים לממשלת הלילה, אבל מי יתן והייתי יכול לבטל גזירה זו שהלילה ההואד יהי חושך. פושא אשקורא בלעז.⁠ה
אל ידרשהו – נא דקורי נא אשקלרישר אנטלוי קלטריר בלעז.⁠ו
ואל תופע עליו נהרהז – פתרונו: ומי יתן שלא יעלה בו עמוד השחר. ואל תופע עליו נהרה – קלרטיר בלעז.⁠ח
(ה) יגאלוהו חשך וצלמות – פתרונו: ומי יתן והיה כח בידי לגזור עליו שיגאלוהו חשך וצלמות.
ותשכון עליו עננה ויבעתוהו כמרירי יום – פתרונו: כאותן דברים שעושין את היום לבריות מר, הם עננים ומטרות עוז וברד ושלג וקיטור.
(ו) יקחהו אופל – הלואי ויקחהו אופל.
ואל יחד בימי שנה – הבא למנות לילי שנה, אל יאמר בו המונה אחד, שלא יהיה בכללם מנוי, וכן נוהגות האותיות בג״ד כפ״ת הבאות בסוף תיבה בגזרת פעל של ה״י שהן דגשות וננקדות בחטף, כמו: וישבְ (במדבר כ״א:א׳) מן שבה, ויפת – יפת אלהים (בראשית ט׳:כ״ז), ויבךְ, וירדְ, וכן יחד מן אחד, אבל ח׳ אינה יכולה לינקד בחטף, מפני חוזק קרייתה.
במספר ירחים אל יבוא – כופל מלתו.
(ה) יגאלהוט – כמו: לחם מגואל, במה גאלנוך (מלאכי א׳:ז׳), והוא לשון ליכלוך. (ז) הלילה ההוא יהי גלמוד שלא תבוא רננה בו – זה הרגש בני אדם שבמשמרה האחרונה עד שלא יעלה עמוד השחר כבר הבריות יקיצו משנתם ונותנין קול, כמו: ותעבר הרינה במחנה (מלכים א כ״ב:ל״ו), שפתרונו: ותעבור הקול במחנה, שנהרג אחאב. וכשהוא אומר כאן: אל תבא רננה – כאילו אומר: אל יגיע לעמוד השחר, וגם כשהוא אומר: אל יהי גלמוד כאילו אומר יהא בו דומיה ולא ישמע בו קול הברת בני אדם.
גלמוד – לשון יחיד, וכן מנהג העולם, בזמן שאדם יושב יחיד הוא שותק לפי שאין לו עם מי לספר.
(ח) יקבוהו – יקללוהו, כמו: קבה לי (במדבר כ״ב:י״א).
אוררי יום – כל מי שיבוא לקלל את יום שנולד בו מפני צערו, מי יתן ויקלל עמו גם את יום שנולדתי בו.
כל בני אדם העתידים עורר לוייתן – פתרונו: כל העתידים לנוד צער שלהם. עורר – לשון נידה ולשון אנחה, כמו: ונקי על חנף יתעורר (איוב י״ז:ח׳), שפתרונו: ונקי עם חנף יתעורר יתנודד ויאנח. לויתן – צער שלהם.
(ט) ואל יראה בעפעפי שחר – אל יראה הרואה באור הבוקר. עפעפי – לשון אורה, כמו: והופיע אור עננוי (איוב ל״ז:ט״ו). (י) כי לא סגר דלתי בטני – לכך אני מקללו, כי לא סגר מי שהיכולת בידו לסגור דלתי בטני, פתרונו:⁠יא דלתי בטן אמי שהוא היה בטני שגדלתי בתוכו ט׳ חדשים, שאם עשהיב כן, אז ויסתר עמל וצרה מעיני. (יא) למה לא מרחם אמות – ואם גרם העון שנולדתי, למה לא הייתי מת סמוך ליציאת רחם.
ומבטן יצאתי ואגוע – ולמה לא מבטן יצאתי ואגוע, כופל מילתו.
(יב) מדוע קדמוני ברכים – לאחר שאין זאת, שלא מתי משעה שיצאתי מבטן אמי ונפלתי לארץ, כדרך כל הנולדים, מדוע קדמונייג ברכי אומנותי, להושיבני עליהם, להיניקני שדיה. (יג) כי עתה – שאילו לא הייתי יונק, עתה הייתי שוכב ושוקט בקבר. (יד) עם מלכים ויועצי ארץ הבונים חרבות למו – מאחר שהכל מתוקנין לסעודה זו, והכל למיתה הן עומדין, ולא ישא אלהים נפש,⁠3 אם כן, הכל כאשר לכל מקרה אחד,⁠4 לאשר לא יצא מבטן אמו ולאשר יצא מבטן אמו5 ומת באותה שעה, ולמלכים ששבעו טובה שקיבלו מלכותיד מאבותם, וליועצי ארץ שנשתכרו בחכמתן, שאספו בתבונתן הון רב ובנו חרבות למו, לבסוף כולם שוין, כמלך כיועץ, כקטן כנפל, כשר הממלא מלא ביתו כסף וזהב ומחר הוא נקבר, ולא ירד אחריו כבודו (תהלים מ״ט:י״ח). אין מלך בעולם שיכול לומר: בכח ידי מילטתי נפשי מן המות, ואין לך יועץ שיכול להתפאר ולומר בחכמתי כי נבונותי הצלתי נפשי מן המותטו ולא כופר איש נפש עושרו. ומה הנאה לו, ומה בצע במה שנהנה בעולם הזה, יותר מן הנפל ומן הקטן שלא ראו טובה מימיהם מאחר שכולם לרימה ותוליעה הן עומדין. (יז) שם רשעים חדלו רוגז – לכך אני אומר: אשרי מי שלא נולד, ולנולד: אשרי מי שמת בצאתו מרחם אמו6 שלא ראה עמל, ואם חיה וראה עמל, אשרי מי שקיבל עליו את שלו כבר ומת, בין צדיק בין רשע, שאםטז רשע הוא: שם רשעים חדלו רוגז – חדלים מלהרגיז לבוראם, ואם אדם הוא שראה עמל בעולם הזה שם ינוחו יגיעי כח – אילו בני אדם שנתיגעו בעולם הזה על ידי כח שעשו להם אחרים רעה. (יח) יחד אסירים שאננו – אילו בני אדם שנתייסרו בייסוריםיז בעולם הזה, וכיון שמתים, שאננו.
לא שמעו קול נוגש – הוא מכאוב הנוגש בם.
(יט) קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו – פתרונו: מאחר שמת בקוטנו, וגדול ששבע לו ימים, שניהם אחריתם להיות שם, ואל מקום אחד הכל הולך (קהלת ו׳:ו׳), אם כן: (כ) למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש – הלא נחת לזה שמת לו משיצא ממעי אמו, ועמל לא ראה, ונפשו לא מרה, מזה שהאריך ימים בעמל, ונפש מרה לו כל ימיו. (כא) ובכל יום מחכים למות ואיננו – ואילו היה יכול, כיון שהיתה צרה באה עליו היה שומט את נפשו ומשליכה, וכן אילו היה יכוליח לחזר אחר המיתה ולמצוא אותה בשאול, היה חופר אחריה, ומעלה אותה, ומוציאה ובולעה, כדי שימות, כשם שמספר והולך: ויחפרוהו ממטמונים – ופתרונו: יותר ממטמונים היה אדם חופר אחריה אם היה מוצא אותה. (כב) והיו שמחים אלייט גיל – שמחה זו, וישישו כי ימצאו קבר. (כג) לגבר אשר דרכו נסתרה – פתרונו: כל מה שאמרתי לא אמרתי אלא על גבר כמוני.
אשר דרכו נסתרה – פתרונו: צדקתו נסתרה, ואינה גלויה לפניו.
ויסך אלוה בעדו – סך את דרכו,⁠כ כמו: הנני סך את דרכךכא בסירים (הושע ב׳:ח׳).
לגבר – כמו: על גבר, כמו שאתה אומר: וישאלו אנשי המקום לאשתו (בראשית כ״ו:ז׳), שפתרונו: על אשתו, וכן: ואמר פרעה לבני ישראל (שמות י״ד:ג׳), שפתרונו: על בני ישראל.
(כד) לפני לחמי – לפני שעת אכילתי, שהיה לי לאכול ולשתות ולשמוח,⁠7 אז אנחותיי באות. ושאגותיי הולכות ורבות כמים לים מכסים.
ויתכו – לשון יציקה, כמו: לצקת (שמות ל״ח:כ״ז) – ותרגומו: לאתכא, וכן: כהתוך כסף (יחזקאל כ״ב:כ״ב).
(כה) כי פחד פחדתי – זהו שאמר למעלה: כי אמר איוב אולי חטאו בנייכב (איוב א׳:ה׳).
ויאתייני – הנה רוח גדולה באה מעבר המדבר ויגע בארבע פינות הבית ויפל על הנערים וימותו (איוב א׳:י״ט).
ואשר יגורתי יבא לי – כפל מילה.
(כו) לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי – מפחד אשר הייתי מפחד כל ימיי.
ויבא רוגז – פתרונו: ויבא הפחד שפחדתי, רוגז – אינו שם פורענות הבאה על האדם, אלא לשון פחד ודאגה שאדם מתפחד ודואג שלא יבוא, כמו: שמעו עמים ירגזון (שמות ט״ו:י״ד), וכן: ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלהים (שמואל א י״ד:ט״ו), וכן שמעתי ותרגז בטני (חבקוק ג׳:ט״ז), וכן: רגזו ואל תחטאו (תהלים ד׳:ה׳), שכולם להבא ואינם לשעבר, אלא על שעתיד להיות. אף כאן: ויבא רוגז – פתרונו: הרוגז שרגזתי לשעבר בעוד שהיו בניי חיים, שלא ימותו, אותו רוגז בא.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 בדומה בר״י קרא דברים כ״ו:ה׳.
2 השוו ללשון הפסוק בקהלת ב׳:כ״ד.
3 השוו ללשון הפסוק בשמואל ב י״ד:י״ד.
4 השוו ללשון הפסוק בקהלת ט׳:ב׳.
5 השוו ללשון הפסוק בקהלת ה׳:י״ד.
6 השוו ללשון הפסוק בבמדבר י״ב:י״ב.
7 השוו ללשון הפסוק בקהלת ח׳:ט״ו.
א כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225. בכ״י פריס 162 (במקום ״ואמרו אל כל איש ישראל קול״): ״וגו׳ בקול״.
ב כן בכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסרה מלת: ״שתשתה״.
ג כן בכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסרה מלת: הקב״ה.
ד כן בדפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״הוא״.
ה כן בכ״י אוקספורד אופ׳ 34, ובדומה בכ״י ס״פ I.20. הלעז חסר בכ״י פריס 162, דפוס ברסלאו.
ו כן בכ״י ס״פ I.20. הלעז חסר בכ״י פריס 162, דפוס ברסלאו, אוקספורד אופ׳ 34 ועדי נוסח אחרים.
ז כן בפסוק ובכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״נהרא״.
ח כן בכ״י ס״פ I.20. הלעז חסר בכ״י פריס 162, דפוס ברסלאו, אוקספורד אופ׳ 34 ועדי נוסח אחרים.
ט כן בפסוק ובכ״י ס״פ I.20. בכ״י פריס 162 (בשיכול אותיות): ״יגאלוה״.
י כן בפסוק ובכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״אור עננו הופיע״.
יא כן בכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 הושמט ע״י הדומות: ״לכך אני... דלתי בטני פתרונו״.
יב כן בכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״עש״.
יג כן בכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225 הושמט ע״י הדומות: ״ברכים לאחר... מדוע קדמוני.
יד כן בכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסרה מלת: ״מלכות״.
טו כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, פירנצה II.24, ס״פ I.20. בכ״י פריס 162, דפוס ברסלאו הושמט ע״י הדומות: ״ואין לך יועץ... נפשי מן המות״.
טז כן בכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״שם״.
יז כן בכ״י ס״פ I.20. בכ״י פריס 162 חסרה מלת: ״בייסורים״.
יח כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, ס״פ I.20, הושמט ע״י הדומות: ״כיון שצרה... אילו היה יכול״.
יט כן בפסוק ובכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״אילי״.
כ כן בדפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, ס״פ I.20, אוקספורד הונט׳ 225: ״דרכי״.
כא כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, ס״פ I.20 הושמט ע״י הדומות: ״כמו הנני סך את דרכך״.
כב כן בכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסרה מלת: ״בניי״.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×